מה יקבלו החניכים בפעולה?

• חומר למחשבה- בנושא חשיבות המדינה עבור תושביה.
• מוטיבציה להשפעה לאומית ונתינה למדינה בדגש על צה"ל כחובה לאומית.

מסרים מרכזיים

• בתור אזרחי המדינה, יש לנו אחריות לאומית להגן, לשמור ולתמוך במדינתנו.
• אם אנחנו לא נעשה זאת, אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומנו.

מהלך הפעולה

שלב א' - מה מיוחד פה במדינה שלנו?

מציגים לחניכים סרטון שמדבר על סיבות שבגללן מהגרים מגיעים לארץ מחו״ל, בדגש
על האופיי הייחודי בארץ.
כותבים באינטרנט- מה מהגרים חושבים על ישראל, ונכנסים לפייסבוק של מאקו
(בואו ראו)
לינק-
132931240043145=fbid_story?php.story/com.facebook.m://https
2F%com.facebook.2Fm%2F%3A%https=refsrc&650189708343727=id&1
2F%2F1329312400431451%2Fvideos%bou

דיון:

• האם אתם מזדהים עם מה שראיתם בסרטון?
• מה מייחד אותנו בתור ישראלים? מה מיוחד במדינה שלנו? (לדוגמה: גיוס חובה,
דמוקרטיות)
• האם חשוב לך לגור במדינה? האם היית עובר לגור במקום אחר?
• מהי אחריות לאומית? באילו אופנים האחריות הלאומית שלנו באה לידי ביטוי
במדינה?

שלב ב' –

נחלק את הקבוצה לתתי קבוצות, כל תת קבוצה תקבל טקסט המספר על מישהו ששירת
בצבא ונפל במילוי תפקידו.
הסיפור של אורי קראוס:
בן ישראלה ויוחנן. נולד ביום ירושלים, כ"ח באייר תש"ל )1970.6.3 )בירושלים. בן בכור
להוריו. למד בבית-הספר היסודי 'מעלות דפנה' ובבית-הספר התיכון 'רנה קסין' במגמה
ההומניסטית והתמקד בלימודי האמנות והספרות. היה ילד חברותי, עירני מאוד וקשוב.
גבה קומה, חייכן ובעל יכולת מילולית יחידה במינה. אהב מאוד את אחותו ואחיו
הצעירים ממנו והשפיע עליהם רוב דאגה בוגרת. הוא שימש להם ולבני הדודים דמות
מופת, שבדרכיה שאפו ללכת. בגיל שלוש-עשרה החל להתעניין במחשבים ועסק בתחום
זה באינטנסיביות וביסודיות. מדריכו בתנועת 'הנוער העובד' כתב לו בעת פרידתו
מהקבוצה בכיתה ח': "אורי, בך אני רואה מנהיג טבעי".
במלאת לו חמש-עשרה שנה העתיקה המשפחה את מגוריה למבשרת ציון.
אורי המשיך בעיסוקו במחשבים ובתנועת הנוער ולצד זאת ניגן בגיטרה, האזין למוזיקה
והרבה בקריאה. קשריו החברתיים היו ענפים והוא השקיע רבות בפעילות בית-ספרית
ובהכנת מסיבות בבית-הספר. בשנת לימודיו האחרונה בבית-הספר התיכון העסיקה את
תודעתו עבודת-הגמר, שכתב בתחום האמנות שכותרתה: 'אמנים ישראלים מגיבים'. הוא
השקיע בה מחשבה ועבודת הכנה יסודית. לקראת גיוסו לשירות סדיר עסק בפיתוח כושרו
הגופני בריצות, השתתף בסדרת גיבוש של השייטת והצליח לעמוד בדרישותיה הקשות.
אורי גויס לשירות חובה בצה"ל באוגוסט 1988 והוצב לשרת בשייטת בהתאם
לבחירתו. במסגרת שירותו בשייטת עשה טירונות, קורס צניחה וקורס מ"כים. לאחר מכן
עבר לסיירת הצנחנים, נשלח לקורס מש"קי מודיעין ומילא את תפקידו מתוך אכפתיות
ואחריות רבה. חרף העובדה שעדיין לא היה קצין, מילא במשך למעלה מחודש ימים את
מקומו של קצין המודיעין ביחידה. במרץ 1990 יצא לקורס קצינים. חבריו לקורס העריכוהו
כבעל כושר מנהיגות, העומד על עקרונותיו. אורי נפל בעת מילוי תפקידו במהלך קורס
הקצינים, ביום י"ד באייר תש"ן )1990.5.9 )והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל
בירושלים. הניח הורים, אחות ואח - הילה וספי.
משפחתו הנציחה את זכרו בחוברת זיכרון. המחנכת של אורי מתקופת לימודיו בכיתות
ד-ו, כתבה שהיה ילד סקרן, פתוח, נכון לקלוט, רגיש למצוקה של הזולת, שלקח על עצמו
אחריות בנושאים חברתיים, "ילד עם אמת פנימית עמוקה".
מורתו לספרות בבית-הספר התיכון כתבה על כנותו, יושרו, פתיחותו וחריפות מחשבתו
ועל כך, שנבחר להיות מנהיג הקבוצה הלומדת בכוחות עצמה בהיעדר המורה לספרות
במשך שבועיים, "אחד מאותם תלמידים נדירים, שמורה חש שהבדלי הגיל זניחים. לכל
אשר עשה הוסיף מימד של עומק". ליהי ספיר, המורה שליוותה אותו בכתיבת עבודת-
הגמר באמנות, ציינה שהעבודה זכתה בהערכה מרבית.
היא מזכירה בדבריה את התחשבותו הנדירה בזולת, את ההומור שלו ואת יחסו העמוק
לאמנים שכתב עליהם. יהודית, מחנכת כיתה י"ב: "אורי חונן בכל מתת; הופעה מרשימה
ומנהיגות. החזיק בערכים רבים, אהב את הארץ וחיפש שבילים לשלום. זכה למשפחה
תומכת ואהבת נפש". קטעים מעזבונו הופיעו בחוברת הזכרון.
תנועת הנוער המכבי הצעיר
הסיפור של באסל יהודה )אודי(
בן שושנה וזכריה, נולד ביום י"ב באלול תשמ"ה )1985.8.29 )במושב ינון, שם גדל והתחנך.
אודי, בן זקונים למייסדי המושב, אח לבת אורן, יגאל, יעל, רזיאל ויוסף.
את דרכו החינוכית החל בגן הילדים במושב, משם עבר לבית הספר היסודי הממלכתי-דתי
"יד חזון" שבבאר טוביה, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון האזורי בבאר טוביה.
בראשית אוגוסט 2004 אודי התגייס לצה"ל והחל במסלול לוחם בגדוד 13 ,בחטיבת
"גולני". לאחר שסיים את האימון המתקדם כקלע מצטיין וחייל למופת, יצא לקורס מ"כים
מוקדם מהרגיל. בסיום הקורס היה אודי למפקד כיתת טירונים בפלוגת המסלול של מרץ
2005 .בסיום המסלול עבר בהמלצת מפקדיו לפלוגה המבצעית למחלקת החוד יחד עם
חבריו בני מחזור אוגוסט 2004.
אודי היה אדם מדהים, חבר אמיתי ואישיות מופלאה. שתי התכונות הבולטות ביותר
שאפיינו אותו היו: שמחת החיים והשאיפה לשלמות ולמקצועיות.
תמיד חיוך רחב נסוך על פניו, חיוך שהקרין גם על הסובבים אותו.
יהודה התעתד לצאת לקורס קצינים לאחר המבצע שבו נפל, אך הוא לא זכה לכך.
ביום חמישי, י' בתמוז תשס"ו )2006.7.6 )נפגע אודי מירי כוחותינו במהלך מבצע ברצועת
עזה. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין
בכפר ורבורג. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת
סמל-ראשון.
מתוך דברי זכריה, אביו של אודי: "לאודי חמודי היקר ממאור עיני, מעולם לא היה עולם
קסום ואוצר גלום כמוך. עליך אבכה יום וליל כי אתה נשמה, אתה תפארת היצירה, ממש
מושלם. בורא עולם עצר רגע קט והחליט לברוא אותך, אתה היית יחיד ומיוחד, גוף מהמם
ונשמת מלאך. עליך נאמר 'תפארת בנים כוחם והדר זקנים שיבה' שלא זכית לכך וחבל.
קולך כקול זמיר וצחוקך נשמע מרחוק, נוכחותך שמחת חיים מלאה אושר. היית דוגמא
ומופת בשירותך הצבאי במשפחת 'גולני'. היית גיבור כארי לא ידעת פחד מהו. הפיקוד
הגבוה העניק לך תעודות הצטיינות למכביר ובשורה התחתונה עצום שאתה הפיקוד
של מחר בצה"ל. אם שמי השמים יריעה והים דיו, לא יספיקו לתאר ולו מעט מאישיותך
המופלאה...".
בתום ה"שבעה" ספדה לו אימו שושנה: "בני הצעיר יהודה / מחמד עיני תפארת הבנים,
ופרח שושנים. / אתה נעלמת לנו פתאום / ומעתה נראה אותך רק בחלום, / אתה אגדה
שכולם מתפעלים מטוב טעמה / ומייחלים להידמות לדמותה. /
מספרי מוסר וגבורה לא משכת יד / ולחוכמה אמרת, אחותי את / פשוט אתה מיוחד
וגיבור הדור. // בני יהודה הצעיר, / שמעתי שהיום יש לך שיכון חדש, / אך לא כך רצינו
שתעלם פתאום / ואפילו הפלאפון הפסיק לפעום, / כי נשמתי כבר פורחת / ולעולם לא
תמצא נחת / אז קום יהודה כאן זה לא המקום!!! / בוא נלך יהודה מכאן יד ביד / אתן לך
לשתות, אנשום אותך, / ותראה כמה זה כל כך טוב. / תרשה לי להוסיף שלוש מילים: /
"ישמור אותך האלוקים"."
על קברו ספד לו אחיו רז: "אודי חמודי יקר שלנו, אהוב שלנו, טיפוס כזה ביישן נחבא אל
עצמו, הרגשת תמיד נבוך כששאלנו מה קורה? איך בצבא? מה עושים? האח הקטן, בן
הזקונים שלנו, מתוק שלנו כמה שאנו אוהבים אותך.
תנועת הנוער המכבי הצעיר
היינו תקופה די ממושכת אחד בתוך השני, אתה ממתין לגיוס ואני בראיונות עבודה.
משחקים בפלייסטיישן שעות על גבי שעות, שנאת להפסיד. זורק את השלט ויורד למטה,
ואני הייתי נקרע. אחי היקר יהודה תם מסעך פה. אדמת הדם הארורה האם הרוות את
צמאונך? ואני כבר סופר את הימים עד שניפגש שוב ונצחק אחד אל השני... שיירת מלאכי
שרת תוביל אותך למקומך הראוי! ואני עוד אגיע למקום שבו ישבנו וצחקנו והרמנו לחיים,
ואז ארים כוסית אחת לכבודך. לכבודך יהודה, אודי, אודי חמודי. לכבודך נרים כוסית,
לחייך, לחיי 20 שנים של אושר...".
אחותו יעל, ספדה לו: "אחי הצעיר יהודה, קראנו לך אודי - אודי חמודי, כבר גדלת והיית
לעלם חמודות ואנחנו התעקשנו, כשצחוק מלווה את פנינו - אודי חמודי.
כשהטלפון היה מצלצל אבא היה צועק בקולות של שמחה ואומר: "אודי, עיניים שלי".
ועכשיו, הקולות הם קולות עצב. שולחן שישי יהיה ריק בלעדיך. אמך
הגנרלית הרי לא מתחילה לפני שאתה מגיע לשולחן. נהגת לקרוא לה גם כוח שושנה כי
הייתה מגיעה לכל מקום בו היית. אנחנו נצחק אך הכאב יהיה חרוט בליבנו לעד..."
ישראלה באסל, גיסתו של אודי, כתבה לזכרו את השיר "המלאך שלנו": "כשאתה נכנס
בערב בדלת / אתה מעיר את כל החדר / עם החיוך והצחוק שלך / שאף פעם לא יורד
מהפנים / תמיד היית ילד טוב ומקסים / שלא עושה רע לאף אחד / תמיד עשית כיף חיים
/ אז שיסבירו לי / למה לוקחים את הטובים ביותר?! / הרי לכולם דאגת / ועל כולם שמרת
/ נקווה שתשמור עלינו ממרומים / ושתמשיך לחייך ולצחוק כמו תמיד / וכמו שהבטחתי /
לעולם לא נשכח אותך ונאהב אותך לנצח / אתה תישאר חקוק בליבנו תמיד".

הערה למדריך

יש צורך להבין מהי בכלל אחריות לאומית בגיל כזה. הם עדיין לא בגיל גיוס, לא משלמים מיסים. איפה כן האחריות שלהם, בדברים שיותר גדולים מהם? האם התנדבות בקהילה תחשב אחריות מסוימת? להיות תלמיד מצטיין? להיות בתנועת נוער ולרצות להשפיע בחברה?

דיון:

• האם בעצם הגיוס שלי לצה"ל אני ממלא את חובתי הלאומית למדינה?
• האם זה משנה איזה תפקיד אני? אם לא התגייסתי מסיבות כאלה ואחרות, אני פטור
מזה?
• איזה אחריות לאומית יש לכם כילדים בכיתה ז'?

דיון

  • איך היה לכם בפעולה?
  • מה הייתם רוצים שיהיה בפעולות?
  • איזה דברים אתם אוהבים לעשות?
  • האם אתם מתרגשים לקראת השנה?
  • מה שמעתם על המכבי הצעיר?
  • מה אתם חושבים שהולך לקרות במהלך השנה?
Search
Generic filters
En