מה יקבלו החניכים בפעולה?
• הכרות עם מקומו של כל אחד בחברה לעידוד או בלימה של אירועי אלימות.
• מוטיבציה להיות “בולמי אלימות” ומקדמי התנהגות חיובית במקום מלבי אש שלילית.
מסרים מרכזיים
• אף אחד לא מתכוון להיות אלים אלא פונה לאלימות כשאין לו דרך ביטוי אחרת.
• יש לנו יכולת למגר אלימות במעגלים החברתיים שלנו.
קריאה לפעולה:
לקבוצה יש כח השפעה קריטי על היחיד ועלינו כחברי מכבי לוודא כי אנו מובילי התנהגות
חיובית ולא שלילית. אם אני נמצא במריבה שעלולה להיגרר למכות יש לי שתי אפשרויות-
להיגרר לאלימות או להחליט שאני לוקח צעד אחורה, מתרחק מהמקום, נרגע ואז פותר
את העניין בדרך רגועה יותר.
עלינו להתמודד עם האלימות, לקחת אחריות. להעיר בזמן, להפעיל שיקול דעת, להחליט
לעשות מעשה ולא לעמוד מהצד ולתת לדברים לקרות. אם ניקח אחריות – אנחנו נחזק
את החברה שאנחנו חיים בה ונשמור עליה מאוזנת ונעימה.
מהלך הפעולה
נבחר כמה מתנדבים להציג סיטואציה מהחיים.
חשוב לבחור מתנדבים שהם שחקנים טובים ושיוכלו להעביר את הסיטואציה בצורה
ברורה. אם אין כאלה, פשוט להקריא את הסיפור.
זוהי דוגמא אחת – ניתן ומומלץ להמציא סיטואציה הקרובה לחיי החניכים או להתאים אותה לסיטואציות מוכרות
יואב ואביב חברים לכיתה ומשחקים קלפים. יואב כבר הרוויח שלושה קלפים ממש שווים.
המשחק הופך להיות מעניין כשיואב מחליט להמר על הקלף הכי שווה שיש לו ושם אותו
בערימה. דני ויוסי, חברים של יואב מהכיתה, מגיעים ומסתכלים על המשחק מהצד, ברור
שהם בעד יואב ומעודדים אותו. יואב משחק ראשון ולא מצליח להפוך אף קלף. עכשיו
תור אביב, הוא מנסה להתרכז כשפתאום חבורה של בנות מהכיתה עוברת לידם. אחת
הבנות דורכת ליואב על היד כאילו "בצחוק", אבל זה ממש כואב לו והוא צועק מכאב
ומסתובב לראות מי זאת הייתה כשפתאום אביב צועק: “יש! ניצחתי אותך! הרווחתי את
הקלף הכי שווה שלך!” .
תנועת הנוער המכבי הצעיר
יואב מסתובב אליו בחזרה בשוק, כאוב ועצבני, מופתע לגמרי ולא מבין מתי בדיוק הוא
הספיק לשחק. “מה?! זה בכלל לא נחשב! לא ראיתי אותך משחק!” הוא צועק על אביב.
החברים מהכיתה מיד מתערבים ומצטרפים לצעקות. בזמן שכולם צועקים מתגודדים עוד
ילדים סקרנים לראות כדי לראות על מה המהומה. יואב בצעקות דורש מאביב להחזיר
לו את הקלף וטוען שהוא רימה! פתאום אביב בעצבים לוקח את הקלף השווה של יואב
וקורע אותו לגזרים. הוא אומר לו שאם אתה חושב שהוא רימה ושהקלף לא מגיע לו אז
כנראה שהוא גם לא מגיע לך או לאף אחד אחר. עכשיו יואב כבר ממש עצבני. חברים שלו
מחממים אותו עוד יותר, ואומרים לו שיחזיר לו ושלא יצא "פראייר" בכלל, כולם מופתעים
ממה שקורה וצועקים כל מיני דברים.
נחלק את הקבוצה ל- 4 תתי קבוצות: יואב, אביב, החברים של יואב מהכיתה, המתקהלים
הנוספים. נבקש מכל קבוצה לכתוב סוף לסיפור מנקודת המבט שלהם. מה הם היו עושים
בסיטואציה או מה נראה להם שקורה בהמשך.
בסוף, נסביר שסוף הסיפור שלנו הוא שמורה שעברה במקום החליטה לקחת את כל
הילדים שהיו במקום לבירור ומי שימצא אשם יקבל עונש משמעתי. כעת על כל קבוצה
לשכנע את המורה שהיא לא אשמה במקרה, ושאין לה כל אחריות על מה שקרה ואילו
לקבוצות האחרות אחריות מלאה.
בסוף ה"משפט", נסביר כי ל לכל הנוכחים יש אחריות על המקרה!
ייתכן והחניכים לא יבינו מה הייתה תרומתה של כל קבוצה לסיפור, מדוע מדובר באלימות ולמה המתקהלים למשל אחראים להתנהגות האלימה שנוצרה. חשוב לנהל דיון, לשאול ולהסביר מה הייתה תרומתה של כל אחת מהדמויות.
נבקש מכל חניך, לאחר הדיון, לכתוב סוף חדש לסיפור. משהו אופטימי, שמראה לקיחת
אחריות על המצב ולא נותן למצב להתדרדר לאלימות.
• האם נתקלתם בדוגמאות למצבים כאלה בחיי היום יום? תנו דוגמאות?
• האם ניתן להבין סיטואציות כאלו תוך כדי שהן קורות?
• איפה אנחנו בוחרים להיות בדרך כלל? בצד המתערב או צופים מהצד?
• מה ההשלכות של כל בחירה כזאת?
• איזה מחיר משלמים כאשר בוחרים להתערב ולעצור סיטואציות שכאלה?
חבל- החניכים יסתדרו במעגל ויחזיקו חבל מתוח בשתי ידיים כאשר הם נשענים לאחור.
נסביר לקבוצה שהם מייצגים את המעגלים החברתיים הסובבים אותם - כיתה, קבוצה,
סניף, בית ספר, משפחה ועוד. נקריא משפטים הנוגעים למצבים אלימים שנתקלים בהם
ביום יום. חניך שהמשפט נכון לגביו יוריד יד מהחבל. נסביר לחניכים שכל אחד מהם בחר
בתגובה שלו, ועל ידי כך תרם / מנע מעשה אלים. החבל הוא כמו החברה שלנו- אם אנחנו
נוריד ממנו ידיים הוא יתרופף וכך גם עם האלימות.
נסכם במסר המרכזי: אם לא נתמודד עם האלימות, נעיר בזמן, נעצור להפעיל שיקול דעת,
נחליט לעשות מעשה ולא נעמוד מהצד וניתן לדברים לקרות- אם ניקח אחריות- אנחנו
נחזק את החברה שאנחנו חיים בה ונשמור עליה מאוזנת ונעימה.
דיון